<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' טרפון האחרון שהיה בימי ר' יהודה נשיאה</h1>
<h2>דף יא.</h2>
ר' טרפון האחרון שהיה בימי ר' יהודה נשיאה גר' בבכורות פ"א [י"א ע"א] ר' יהודה נשיאה הוה ליה ההוא פטר חמור שדריה לקמ' ר' טרפון, א"ל כמה בעינא למיתבה ליה לכהן, א"ל הרי אמרו עין יפה בסלע עין רעה בשקל בינונית ברגיא דהיינו תלתא זוזי, רגיל הכא רגיל הכא, ונר' הטעם משום דמסקינ' הת' [י' ע"ב], תפדה כל שהוא, ר' יוסי בר' יהוד' אומ' אין פדייה פחותה משקל דהיינו סלע והוא ד', וטעמ' דר' יוסי בר' יהוד' מפר' התם דכת' כל ערכך יהיה בשקל הקודש, ואמ' רב נחמן הל' כדברי חכמ' ולא פרכי' כדפרכינ' בעלמ' פשיט' יחיד ורבים הלכה כרבים, והכא ליכ' למימ' מהו דתימ' דמסתבר טעמ' דר' (שמ) יוסי בר יהוד' דאמאי מסתבר והא ודאי בהשג יד כת' בפרש' ערכין, ותו דלא אמ' רב נחמן אין הל' כר' יוסי בר' יהוד', היל' י"ל דהכי סביר' ליה לרב נחמן ולר' טרפון דהכי א"ר אין הל' כר' יוסי בר' יהוד' לחיוב סלע, מיהו הנוהג בעין יפה צריך לנהוג כך כיון דמקרא יליף טעמ' דאע"ג דבהשג יד הוא דכת' מוכל דריבויא הוא בעי למילף לעין יפה והאי סלע משמ' ש(ה)שוה סלע, מדקאמרי רבנ' בפטרוזא בר דנקא דהיינו פטר רזה כלומ' שה רזה בפדיון פטר חמור אע"פ שאינו אלא דנקא, ואמ' רבא היל' ברגיא, ורמינהי קש' היל' אהיל' דאמ' רב נחמן הל' כחכמי' דאפי' בפטרוזא בר דנקא, ורבא פסיק דהיל' ברגיא, דהיינו לא כרבנ' ולא כר' יוסי בר יהודה ורבא לא פליג אדרב נחמן דאי פליג כמאן סביר' ליה ומשני לא קשיא כאן בבא לימלך כאן מעצמו, בא לימלך ברגיא כר' טרפון דאורי ליה לר' יהוד' נשיאה בא מעצמו אפי' בפטרוזא ולא מקרי עין רעה כשמעצמו נותן לכהן הפטרוזא דהל' כחכמ', מיהו בא לימלך צריך לומ' לו ברגיא, ודוקא כשבא לפדות בשה ובא לימלך מורין לו כמו שכתב' מיהו אם אין לו שה גר' א"ר יצחק אמ' רשב"ל, מי שאין לו לפדות פטר חמור פודהו בשויו. וקיימ' לן כרבנן דר' יצחק אמרה אפי' אליב' דר' יהוד' דאמ' שהתורה הקפידה עליו להפקיע איסורו בשה כדפ' ר' עולא הת' [ט' ע"ב] לטעמ' דר' יהוד' דאמר פטר חמור אסור בהנאה עד שיפדה, וקמ"ל דאף בכל דבר מפקיע איסורו מיהו בשויו דומיא דהקדש דלא חמיר פדיון פטר חמור לאפקועיה לאיסוריה מהקדש דכי היכי בהקדש יוצא לחולין בפדיון שויו הכי נמי פטר חמור, והא דקבעה תורה שה לפדיונו להקל ולא להחמיר, דאף ר' יהוד' מודה שאם פדאו בפטרוזא דפדוי הוא דאי בשוה סלע והלא פעמ' שאין הפטר חמור שוה סלע, היל' דטבא ליה עבדו ליה אם שוה הרבה יפקיע איסורו בפטרוזא ואם הוא פחות משוה דנקא אם אפשר יפדנו בשויו, דהא אם רוצה לפדותו מיד בשעת לידתו הרשות בידו כדמסקינ' תפדה מיד, ואין צריך להמתין ל' ימים כאדם כדמסקינ' התם מיהו לר' יוסי בר' יהוד' דיליף טעמיה מוכל ערכך נר' דבין בא לפדותו בשה בין בשאר דברים אפי' אם אינו שוה סלע צריך לפדותו בשוה סלע, וסתם שה שויו סלע, דה"ג בפ' אחרון דמנחות [ק"ז ע"ב] האומ' הרי עלי איל יביא הוא ונסכיו בשתי סלעים הרי עלי כבש יביא הוא ונסכיו בסלע, איל בשנים יביא בשתים חוץ מנסכיו כבש בסלע יביא בסלע חוץ מנסכיו, ובמס' נזיר נמי פ' מי שאמ' הריני נזיר [כ"ד ע"א], דתנן התם האשה שנדרה והיו לה מעות סתומות ואחר כך הפר לה בעלה יפלו לנדבה מעות דמי חטאת ילכו לים המלח דמי עולה יביא עולה דמי שלמי' יביא שלמים ובגמרא [כ"ו ע"א] אמר רב אשי הא דאמרת מפורשין לא תימ' דאמר אילו לעולתי ואילו לשלמי אלא אפי' אמ' אילו לחטאתי ולעולתי ולשלמי הרי כמפורש', ואיכ' דאמרי אמ' רב אשי אפילו אילו על חובתי הרי הן כמפורשי', ויש לתמוה כיון דלא פירש אילו הן לחטאת ואילו הן לעולה ואילו הן שהן לשלמ' היאך ידע אילו הן שיוליך לים המלח ומי הן אותן שעומדין לעולה ומי הן שהן לשלמים, היל' נ"ל דכיון דכבש לעולה מסתמ' בסלע ואיל שהוא לשלמי' מסתמ' דמים שלו שני סלעים, שכך משמ' שלעולם כבש חצי דמיו של איל. ותו גר' בפ' אחרון דמנחו' [ק"ז ע"א] הרי עלי עולה יביא כבש, ר' אלעז' בן עזרי' [אומר] או תור או בן יונה, ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה אלמ' כבש כמו תור או בן יונה ודאי פשי' דאם אמ' בסתם הרי עלי עולה דפוטר עצמו בקל שבעולות ואפי' בכבש מיום השמיני ללידתו והלאה כדמשמע נמי במרובה [ב"ק ע"ח ע"ב] דגנב פוטר עצמו בקל כדאית' התם מיהו הא מסקינ' התם ת"ר האומ' הרי עלי [עולה] בסלע למזבח יביא כבש שאין לך דבר שקרב בסלע למזבח אלא כבש היל' מכל הני משמ' דאם בא למלך מורין בבינונית דהא אין הל' כר' יוסי מיהו אם עינו יפה ינהוג בשה כשיעור כבש (יביא) הקרב למזבח.
